שְׁאֵלָה:
מהו "High Runner's"?
James Mertz
2011-03-03 01:52:27 UTC
view on stackexchange narkive permalink

היו כמה פעמים בחיי, בהן אני מאמין שחוויתי את התופעה שנקראת "רצים גבוהים", או את המצב האופורי במהלך ריצה בה אתה מרגיש שאתה יכול להמשיך לרוץ לנצח.

השאלה שלי היא כפולה:

  • מה בדיוק התחושה הזו?
  • האם יש דרכים 'לאמן' את גופך להגיע למצב זה מהר יותר?
למה שתרצה את זה?
@Jdelage ברור שמעולם לא חווית את "מצב ההוויה" הזה. זו חוויה מהנה למדי ברגע שאתה מקבל אותה. אני כמעט לא הישג לדעתי.
נקודה הוגנת אבל גם הרואין מהנה ... ואני משתמש בדוגמה זו מכיוון שאנדרופינים משווים לעתים קרובות לאופיאטים.
@Jdelage חוויה זו היא דבר טבעי, והיא דבר טוב בסך הכל. אין, למיטב ידיעתי, תופעות לוואי רעות.
@KronoS, הרבה דברים הם טבעיים ו / או שאין להם תופעות לוואי רעות, כאשר הם נעשים ברמה * טבעית *. אבל לעשות משהו במשך שעות יותר ממה שקורה בדרך כלל, משנה את התמונה למשהו * אולי * מזיק. או כמו שאומרים טוקולוגים, "המינון גורם לרעל".
שמונה תשובות:
Adam Nuttall
2011-03-03 02:00:22 UTC
view on stackexchange narkive permalink

בניסוי פורץ דרך בשנת 2003, מדענים במכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה מצאו ש 50 דקות של ריצה קשה על הליכון או רכיבה על אופניים נייחים העלו משמעותית את רמות הדם של מולקולות אנדוקנבינואידים ב קבוצת סטודנטים.

מערכת האנדוקנבינואידים ממופה לראשונה כמה שנים לפני כן, כאשר מדענים יצאו לקבוע כיצד קנאביס, המכונה מריחואנה, פועל על הגוף. הם מצאו כי קבוצה רחבה של קולטנים, מקובצים במוח אך גם נמצאים במקומות אחרים בגוף, מאפשרים לחומר הפעיל במריחואנה להיקשר למערכת העצבים ולהגיב לתגובות המפחיתות כאב וחרדה ומייצרות צף חופשי. תחושה של רווחה. מסקרן עוד יותר, החוקרים מצאו כי עם הגירויים הנכונים, הגוף יוצר קנבינואידים משלו (האנדוקנבינואידים). קנבינואידים אלה מורכבים ממולקולות המכונות ליפידים, שהן קטנות מספיק כדי לעבור את מחסום הדם-מוח, ולכן קנבינואידים המצויים בדם לאחר פעילות גופנית עלולים להשפיע על המוח.

Phys Ed: מה באמת גורם לשיא של ראנר?

האם ישנן דרכים להיות מסוגלות לאמן את גופי להשיג מצב זה מהר יותר?
"אם המדע המצטבר הזה קובע, או אי פעם יכול לקבוע, באופן סופי, שאנדוקנבינואידים נמצאים מאחורי השיא של הרץ, זה לא בטוח."
המממ הם כנראה לא היו צריכים להשתמש בתלמידי אוניברסיטאות אם הם רוצים ללמוד אמין.
מה הסיבה האבולוציונית לכך שזה קורה?
@Jojo לאבותינו בסוואנה הייתה טכניקת ציד מוזרה למדי: רץ לעבר הטרף. זה יסתלק משם (תחשוב זברה או גאזל) כמה מטרים ואז יישב. המשך לרוץ לקראתו. חזור על הפעולה כמה שעות, עד שהטרף מותש לגמרי מזריקה. לפיכך, ריצה לפרקי זמן ארוכים היא הדבר שאנו מיועדים לו ולכן הגוף שלנו רוצה לומר לנו ליהנות ממנו.
הגוף מתגמל התנהגות חיובית (במקרה של ריצה, מכיוון שנהגנו לרוץ לצוד אוכל) על ידי שחרור אנדורפינים כדי לנסות לעודד אותנו לחזור על התנהגות כזו. אנשים שאליהם זה לא קורה מגודלים בסופו של דבר מהמין על ידי מי שזה קורה להם (ויש סיכוי רב יותר להתרבות כתוצאה מכך).
רק לפני שבוע באותו אתר ממש, חבר'ה הסבירו שזה לא נכון בכלל. אבותינו אוספים לרוב אוכל מהקרקע, מה שדרש הרבה הליכה אבל הרבה פחות ריצה. הם רצים רק כדי להסתתר. רק מאוחר יותר הם התחילו לצוד אבל אז הם היו מאורגנים והשתמשו במוח יותר בכוח הגולמי הזה.
קישור @Nenad? אני די מעוניין במיוחד בציטוטים בנושא זה, כיוון ששמעתי את זה בשני הכיוונים.
50 דקות נשמע בערך נכון. אני נוטה להגיע למצב הזה בסוף הריצה וכשאני במצב ממש טוב.
היכן הקישור למחקר זה?
* 50 דקות * הממ אולי זו הסיבה - גם אחרי הרבה יותר מחמש מאות _ מרוצים_ (שלא לדבר על _רצים_ ..) - אני לא מכיר את "הרץ הגבוה" הזה: מעולם לא הצלחתי פיזית לרוץ בבטחה> 5 מייל ובמקום נקט בריצות / מירוצים קצרים יותר של 6 דקות / מייל.
שאלה שנייה: אז כנראה ש'אנדוקנבינואיד 'הזה נמנע מחסרונות חמורים של שאיפת קנאביס ..? האם החסרונות נובעים אז מ- _ העשן_ ושאר המרכיבים / זיהומים (ובכלל לא באשמת הקנאביס)? אני לא מעוניין לקחת קנאביס ישירות בכל מקרה (לא רוצה / צריך מצב רוח המושרה מסמים) אלא פשוט סקרן.
Natalie Barnett
2011-04-07 08:27:51 UTC
view on stackexchange narkive permalink

מניסיוני, השיא של הרץ מתקבל רק לאחר ש"נפגע בקיר "וקבל את" הרוח השנייה "שלך. אתה צריך לרוץ על פני הקיר ולפגוע בקיר שני לפני שאתה מקבל "רץ גבוה". תמיד חשבתי שזו תוצאה של שחרור אנדורפינים.

כדי להגיע לשיא של רץ מהר יותר, אתה צריך לרוץ ברמת עוצמה גבוהה לתקופה ממושכת. ככל שאתה מתאמן יותר, רמת ההתניה טובה יותר אתה מגיע, מה שאומר שאתה צריך להמשיך לדחוף את עצמך עוד יותר כדי להגיע לשיא של רץ אמיתי.

מבחינה אבולוציונית, אני חושב שזה מנגנון הישרדותי. זה מאפשר לך לדחוף את כל המשוב מהגוף שלך שאומר לך לעצור, ולהמשיך בכל מקרה.

alesplin
2011-06-01 23:30:27 UTC
view on stackexchange narkive permalink

רוח שנייה, גבוה של ראנר וכו '... נגרמות ככל הנראה על ידי הגעה לנקודה בה גופך מתחיל לשרוף שומן לדלק. שומן הוא מקור אנרגיה עשיר בהרבה וקל יותר להשיג ממנו דלק שימושי מאשר סוכר, ולכן כאשר הגוף שלך, ששורף סוכר, מתחיל לשרוף שומן, תרגיש כאילו יש לך פתאום כמות אנרגיה גדולה מהצפוי .

התשובה הקודמת העוסקת באנדוקניבינואידים מזכירה כי הדבר נגרם על ידי ליפידים, שהם קטנים מספיק בכדי להפוך אותו למוח מזרם הדם. שומנים אלה הם ככל הנראה תוצר הלוואי של גופך המתחיל לשרוף שומן מאוחסן לדלק.

כשאמרת "כנראה נגרם", האם יש לך הפניות כלשהן?
מחקר שיכול להראות קשרים סיבתיים בין מושג כמו "Runners High" לבין תופעה פיזיקלית נצפית הוא די דליל. אז לא, לא ממש. רק תצפיות על הניסיון שלי הוחזרו לחלקי מחקר שקראתי שנראים הגיוניים עבורי.
אני רואה. יהיה טוב לראות גם את חלקי המחקר.
עבר די הרבה זמן. אראה אם ​​אוכל לצוד אותם שוב.
dmckee --- ex-moderator kitten
2011-04-03 00:30:33 UTC
view on stackexchange narkive permalink

קומץ החוויות שלי של "ראנר גבוה" דומות באופן ניכר לקומץ החוויות שלי שפגעתי ב"מצב זרימה "תוך כדי עשיית אומנויות לחימה או תרגול. לאחרים יש השוואה בין "מצב זרימה" לטראנס זן.

אז יש דרך אחרת לחוויה או למצב של הוויה דומה, וזה לא אומר שקל יותר לעקוב אחריהם.

Zakman411
2011-04-03 00:47:59 UTC
view on stackexchange narkive permalink

רצתי מסלול למרחקים ארוכים בתיכון (אני כרגע בקולג ') ועדיין רצתי. עם זאת, במהלך העונה התאמנתי הרבה חוויתי את התחושה הזו - אני יודע שזה שחרור של אנדורפינים שמעניקים לך את האופוריה, אבל שמתי לב גם שלאחר הריצה הייתי במצב רוח נהדר. האנדורפינים מחזיקים מעמד לא מעט זמן.

כמו כן יכולתי להגיע לרצים הגבוהים מהר מאוד כשהייתי בכושר ממש טוב (בדרך כלל אחרי חצי קילומטר הראשון שלי). אני חושב שזה שונה מכולם, אבל אני זוכר שזה נעשה נפוץ יותר ככל שרצתי לעתים קרובות יותר. מקווה שזה עוזר

אני חושב שהתחושה שאתה מתייחס אליה נקראת לעתים קרובות יותר להיות "באזור". אני פשוט לא חושב שרוב האנשים מגיעים לשיא רץ בתחילת ריצה. התחושה שתיארת שאתה מרגיש אחרי ריצה נשמעת יותר כמו מה שחוויתי ונחשבתי לגובה הרץ.
Chris S
2011-04-02 21:50:48 UTC
view on stackexchange narkive permalink

זו התשובה של ויקיפדיה, שהובילה להאמין שהיא הסיבה לתחושה במהלך האימון וגם לאחריו.

אנדורפינים... דומים האופיאטים ביכולותיהם לייצר משככי כאבים ותחושת רווחה.

[...]

השפעה מתוקשרת של ייצור האנדורפין היא מה שמכונה "high of runner", שנאמר שמתרחש כאשר פעילות גופנית מאומצת מעבירה את האדם מעל סף מפעיל ייצור אנדורפין. אנדורפינים משתחררים במהלך אימונים ארוכים ורציפים, כאשר רמת העוצמה היא בין בינוני לגבוה, והנשימה קשה.

זה ממשיך לתת את אותה הציטוט שיש לתשובת adamnuttall.

Nenad Dobrilovic
2011-12-05 23:38:12 UTC
view on stackexchange narkive permalink

מבחינתי התשובה הסבירה היחידה היא: לאפשר לרץ להמשיך בפעילות. אחרת, הוא פשוט היה עוצר, מרגיש מותש. מנקודת מבט אבולוציונית, חייבת להיות סיבה לטווח ארוך / פעילות ולאלה שהיו בעלי יכולת לאלץ את עצמם לבצע יותר זמן, היו להם סיכויים טובים יותר לשרוד. להרגיש טוב יותר לא הייתה המטרה רק לעצמה, כמו עכשיו, בעת החדשה.

minimatt
2013-04-22 14:16:50 UTC
view on stackexchange narkive permalink

המונח רצים גבוהים, מתייחס למצב של תחושת "גבוה" לאחר ריצה ... אני חושב שמה שאתה שואל הוא "רוח שנייה" יש תיאוריות שונות לגבי הרוח השנייה.

הראשון הוא שאחרי פרק זמן מסוים של ריצה גופך מגיע למצב של שיווי משקל בין חמצן לחומצה פירובית (שהופכת לחומצה לקטית אם היא לא מחומצנת במהירות מספקת) מה שגורם להמרה של חומצה פירובית זו ל- ATP (אדנוזין טרי פוספט). לכן נותנים לך מקור אנרגיה חדש.

התיאוריה השנייה היא של האנדורפינים שהוזכרו קודם לכן

ממה שאוכל לאסוף מקריאה מקיפה בנושא, אין שום דרך התאמן לרוח השנייה, אולם אני חווה זאת לאחר 3-4 דקות לאורך זמן הריצה הרגיל שלי.

האם יש לך קריאה נוספת לגבי התיאוריה הראשונה?
רוח שנייה אינה מתרחשת לאחר 3-4 דקות, סביר להניח שאינך מתחמם כראוי. כמו כן, חומצה לקטית מהווה מקור אנרגיה, והיא מסונתזת מחדש לגלוקוז בכבד (Cori Cycle). כמו כן, בגליקולוזיס אנאירובי משתמשים בחומצה לקטית לייצור פירובט המהווה מקור נוסף לייצור ATP. חומצה לקטית (בניגוד למה שמקובל לחשוב) אינה אחראית לצריבת שרירים, היא אינה רק מוצר פסולת, והיא גם לא אחראית לכאב מאוחר (24-48 שעות לאחר פעילות גופנית). -1.
זה אומר 3-4 דקות על מה שבדרך כלל הייתי מריץ ... שהוא בין 30 לספירה ו 35 דקות


שאלה ותשובה זו תורגמה אוטומטית מהשפה האנגלית.התוכן המקורי זמין ב- stackexchange, ואנו מודים לו על רישיון cc by-sa 2.0 עליו הוא מופץ.
Loading...